אהרוני ואח' נ' אלחיסן אלחסין בע"מ

פסק דין

1.בכתב תביעתם, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לשלם להם סך 4,000 ₪.

2.לטענת התובעים, ביום 1.10.2009 הזמינו הם מן הנתבעת דלת פלדה והתקנתה בכניסה לביתם, והנתבעת התקינה דלת שאינה עונה על תיאורי הדלת שהזמינו התובעים, שכן לטענת התובעים הזמינו הם דלת בצבע לבן, ואילו הנתבעת התקינה דלת בצבע חום. כמו-כן לטענת התובעים, גילו הם כי הדלת אינה תקינה. לטענת התובעים, יצרו הם קשר עם הנתבעת מספר פעמים על מנת שתשלח מתקין אשר יחליף את הדלת ומשלא הוחלפה הדלת, נאלצו הם להחליפה על חשבונם, כאשר ביום 3.2.2010 רכשו דלת אחרת ושילמו תמורתה סך 2,200 ש"ח.

3.במסמך שצורף לכתב התביעה, שנערך ע"י ויצמן דוד, ניסו התובעים להסביר בלשון מקצועית את הליקויים שהתגלו בדלת. עפ"י מסמך זה, הנתבעת התקינה דלת ברוחב 80 ס"מ כאשר ניתן היה להתקין במקום דלת ברוחב 78 ס"מ, דבר שאילץ את המתקין להוציא את כל פרופיל המשקוף החוצה. לכן, המשקוף היה "פגוע מכל כיוון" והברגים מפורקים.

4.בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי התובעים טענו כי ישנו פגם בדלת והנתבעת שלחה טכנאי לבית התובעים פעמיים על מנת שיבדוק את הליקוי הנטען, אולם הטכנאי לא מצא כל פגם או ליקוי (סעיף 2 לכתב ההגנה). עוד טענה הנתבעת כי התובעים מעולם לא שילמו לנתבעת סך 600 ₪ במזומן וכי התובעים חייבים לה עד היום סך 600 ₪.

5.שתי שאלות שנויות במחלוקת בין הצדדים, הראשונה היא, האם הפרה הנתבעת את ההסכם וסיפקה לתובעים דלת לקויה שהותקנה באופן לקוי, ולמרות שניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקוי היא לא עשתה כן, וככל שהתשובה לשאלה הנ"ל, על שני ראשיה, בחיוב, יש לדון בשאלה השנייה, והיא - מהו הנזק שנגרם לתובעים.

6.החלטתי לבכר את גרסת התובעים, שגרסתם היתה אמינה עליי, ולקבוע כי הנתבעת הפרה את ההסכם, סיפקה דלת לקויה ולא השכילה לתקן את הליקויים שנפלו בה, וזאת מן הנימוקים שלהלן:

א)התובעים טענו כי הזמינו דלת לבנה וסופקה להם דלת בצבע חום. למרות שנציג הנתבעת, מר מוסא מסארווה מעיד על עצמו כמי שעובד בתחום הדלתות מזה 24 שנה (עדות מר מסארווה בעמוד 2 שורה 16 לפרוטוקול), לא הציג כל הזמנה ממנה ניתן ללמוד על תכונות הדלת שהזמינו התובעים. המסמכים שהוצגו בפניי היו "אישור ביצוע עבודה" ממנו לא ניתן ללמוד על תכונות הדלת שהוזמנה, וחשבונית מס. ראוי היה כי הנתבעת תחתים את לקוחותיה על טופס הזמנת העבודה ומשלא עשתה כן ולא הציגה הזמנה המתארת את סוג הטובין שהוזמנו, החלטתי לבכר את גרסת התובעים.

ב)אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה טכנאי ביקר בבית התובעים פעמיים, כנטען בכתב ההגנה, שכן בעדותו בפניי מעיד הוא כי הוא הלך לבית התובעים לא פחות מ-6 פעמים, ואילו מתקין מטעם הנתבעת ביקר בבית התובעים שלוש פעמים. השינוי בגרסאות, ואי הבאת המתקין או הטכנאי למתן עדות בפני בית המשפט לגבי התיקנים שערך ולגבי מצב הדלת לאחר התיקון האחרון, מביאני למסקנה כי יש לדחות את גרסת הנתבעת.

ג)עיינתי בתמונות ת/1 ובאתי למסקנה כי תמונות אלה מתארות התקנה לקויה של הדלת. עיון בתמונות מעלה, כי התמונה המתוארת במכתב מיום 22.2.2010 הולמת את התמונות ת/1 ומתיישבת עימן. נתתי דעתי כי המכתב הנ"ל אינו בגדר חוות דעת מומחה והוא נוסח ע"י החברה שהחליפה את הדלת שהתקינה הנתבעת, ואולם עיון בתמונות שהוגשו מעלה, כי אכן התקנת הדלת לקויה, המשקוף אינו במקומו ואף נציג הנתבעת טען, כי התמונות מתארות ליקוי ואולם התמונות אינן מתארות את מצב הדלת מאחר והוא סידר את הדלת (ראו עדותו של מר מסארווה בעמוד 2 שורה 12).

7.המסקנה היא כי הנתבעת התקינה בבית התובעים דלת שאינה עונה על הזמנת התובעים ואשר התגלו בה ליקויים מהותיים, ולמרות בקשות התובעים לתקן את הדלת, היא לא תוקנה. בכך הפרה הנתבעת את ההסכם.

8.נראה, כי בנסיבות העניין ומשבוטל ההסכם בגין הפרתו, זכאים התובעים להשבה ופיצויים. אילו הגישו התובעים תביעה להשבת מלוא כספם הייתי נעתר לתביעה זו, ואולם משהגישו התובעים תביעתם בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהצורך בהתקנת דלת נוספת בעלות 2,200 ₪ אני נעתר לתביעתם זו ופוסק לטובתם סך 2,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2010 ועד היום.

9. אציין עוד, כי אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה חייבים התובעים לה סך 600 ₪ שלא שולם. הסכום לו טוענת הנתבעת, נובע, כביכול, מן החשבונית שצורפה לכתב התביעה, בה נרשם כי "הלקוח בחוב סך 600 ₪". אני דוחה טענה זו משני נימוקים: הראשון -חשבונית זו הוצאה ביום 1.10.09 והיא מציינת חוב בגין התקנה, מקום שעפ"י אישור התקנה, בוצעה ההתקנה ביום 15.10.2009 ובה צויין כי סכום חובם של התובעים הוא 2,000 ₪ בלבד, ועל כן המסקנה היא שחשבונית זו הוצאה ונמסרה לידי התובעים במועד מאוחר להתקנה, וככל הנראה לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים ואיני יכול לייחס לאמור בה (ככל שהדבר נוגע לקיומו של חוב) משקל ראייתי כלשהו והנימוק השני שמביאני למסקנה זו הוא שהנתבעת לא שלחה כל מכתב המתריע על קיומו ושל חוב משך כל התקופה מיום התקנת הדלת ועד ליום הגשת התביעה..

10.המסקנה היא שאני דוחה את טענת הנתבעת בדבר קיומו של חוב ע"ס 600 ₪ שהתובעים חייבים לנתבעת.

11.סוף דבר- אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך 2,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 25.2.2010 ועד היום- דהיינו סך 2,308 ₪. כמו-כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 300 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

12.לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום מיום קבלת פסק דיני זה.

ניתן היום, י"ב אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: